מסר רוחני לשליחי אור שנבחרו למשימה אלוהית ולחיים חדשים

הטקסט  הזה הוא התגלות רוחנית, מעוררת השראה ומעמיקה, המיועדת ל"אדם הנבחר על ידי רוח האל". המסר המרכזי הוא על ייעוד אלוהי, לידה רוחנית, שינוי שקרב ובא, והחשיבות של אמונה וציות למרות קשיים, דחייה ובדידות.

נבחר, אינך כאן במקרה. הרגע הזה תוכנן על באופן אלוהי. משהו קדוש מתגלה בחייך. ההמתנה הסתיימה. השמיים זזו והמסר ברור. הגיע הזמן. הזמן לקום. הזמן לצעוד במלואו אל תוך מטרתך האלוהית. האל אומר שתעזוב בקרוב. אבל אל תפחד. זה לא קשור למוות. זה קשור לשינוי. שינוי קדוש. אתה חוצה לעולם חדש שבו רוחך תלך בשלום, בעוצמה ובהגנה כמו שלא הייתה מעולם. סבלת את השתיקה. התמודדת עם דחייה, לעג וספק. ובכל זאת האמנת. נשארת נאמן. עברת את המבחן ועכשיו השמיים מכבדים את צייתנותך. 

רבים נקראים אך מעטים נבחרים. אתה מהמעטים, מהשארית, ה-אחוז האחד של אלה שהשלימו את משימתם האלוהית. מרגע זה ואילך, הכל משתנה. אתה משאיר מאחור את רעש העולם וצועד אל משהו גדול בהרבה, אל נוכחותו של העליון, שם אהבתו תעטוף אותך, תרפא אותך ותדהים אותך. 

ישעיהו מ"ג-יט אומר: "ראה, אנכי עושה דבר חדש עכשיו, הוא צמח, האם תבחינו בו? התכוננו, כי החדש הוא כאן." אימרו אמן בתגובות כסימן שאתם מוכנים, מוכנים לאמץ את ייעודכם, את הפרק הבא שלכם, את הלידה מחדש הרוחנית שלכם. והישארו איתי עד הסוף כי נסיים בתפילה עוצמתית שתפעיל את הפרק הבא בחייכם. 

בואו ניכנס לזה יחד. השינוי כבר התחיל. הקריאה הזו בחייכם, היא לא התחילה ביום ששמעתם אותה. היא התחילה הרבה לפני שהייתם מודעים לכך. לפני שנוצרתם ברחם, אלוהים כבר הבדיל אתכם. אתם לא כאן במקרה. אתם חלק מאסטרטגיה אלוהית שמתפתחת במשך דורות. 

הביטו סביב. כל כך הרבה מחפשים משמעות לחיים, כואבים להבין מדוע החיים מרגישים כמו מאבק. אבל הנבחרים לא רק שואלים למה. הם מקשיבים. הם חשים את המשיכה השקטה של ​​גן העדן עמוק ברוחם ומגיבים באמונה שאינה מתערערת גם כאשר העולם מפנה להם עורף. 

להיבחר על ידי הרוח לא אומר להינצל מקשיים. אם כבר, זה אומר ללכת בתוך אש. אבל האש הזו לא נועדה להשמיד היא נועדה לזקק. ("האל הוא יודע את הדרך שאני הולך בה. כשהוא יבחן אותי, אצא כמו זהב. איוב כ"ג, י')

כל ניסיון שעמדת בפניו, כל שברון לב, כל בגידה, כל רגע שהרגשת בלתי נראה, לא היה עונש. זו הייתה הכנה. הבדידות המוחצת, הלעג מצד אלה שמעולם לא הבינו את דרכך, משקל הבידוד הרוחני. אלה היו הכלים שאלוהים השתמש בהם כדי לעצב אותך למשהו גבוה יותר.

 האמת היא שהנבחרים לא נחגגים על ידי העולם. לעתים קרובות הם לא מובנים, נדחים, אפילו נלעגים על ידי הקרובים אליהם ביותר.  בדיוק כמו יוסף, שאחיו מכרו אותו מתוך קנאה. אך בסופו של דבר, הוא הועלה כדי להושיע אומות. 

הלכתם בדרך הצרה הזו מסיבה מסוימת, ועכשיו ההמתנה מסתיימת. המסך מתרומם. מה שהרגיש פעם כמו עיכוב היה יישור אלוהי. זה לא הסוף. זוהי גילוי של מציאות גדולה יותר, של ממלכה שאינה כבולה על ידי פחד או כאוס חומרי, אלא מובלת על ידי אהבה, שלום ומטרה קדושה. 

נבחר, הגיע הזמן להשאיר מאחור את מה שכבר לא משרת את ייעודך ולצעוד אל מה שתמיד היה שייך לך. החיים שהכרת אולי הרגישו כמו הישרדות, אבל עכשיו האל קורא לך לשינוי. לא נוחות, לא נינוחות, אלא משמעות נצחית. ("עין לא ראתה, אוזן לא שמעה, נפש לא העלתה בדעתה את מה שאלוהים הכין לאוהביו. קורינתים א' ב' 9) זכרו זאת. 

להיבחר זה לא עניין של מעמד. זה עניין של כניעה רוחנית. זה לא עניין של להיות טוב יותר. זה עניין של להיות 'מוכן' - מוכן לעבור את מה שאחרים בורחים ממנו. מוכן לעמוד כשיהיה קל יותר לוותר. מוכן להאמין גם כשהראיות אומרות להפסיק. הניסיונות שלך לא היו אקראיים. הכאב שלך לא היה חסר טעם. כל רגע עיצב אותך למישהו שיכול לשאת את מה שאחרים לא יכלו.  וכך, כאשר השינוי האלוהי הזה מתחיל להתפתח, ישנה אמת אחת שכל 'נבחר' חייב לאמץ. דרכך מעולם לא נועדה להיות מובנת על ידי הציבור. 

כאשר אחרים צוחקים והולכים מכם, זה לא אומר שטעיתם. זה אומר שהעמקתם. המסע שלכם אינו עוסק בקבלת אישור. מדובר בכיבוד המשימה שלכם. אפילו כאשר דחייה חותכת עמוק, במיוחד כשהיא מגיעה מאלה שאתם אוהבים ביותר, היא לא מפחיתה מערככם. (זכרו שישוע עצמו אמר, "נביא לא יהיה חסר כבוד אלא דווקא בעירו, בין קרוביו ובביתו". מרקוס ו':4.) 

אם אפילו בן האלוהים היה מוטל בספק על ידי קרובים לו, מדוע דרככם תהיה שונה? כן, השתיקה יכולה להיות מחרישת אוזניים, הבדידות אמיתית, אבל אמונתכם שנבחנה בצללים זורחת בשמיים. משקל אי ההבנה, במיוחד מצד המשפחה, הוא הנטל הקשה ביותר לשאת. כאשר האנשים הקרובים אליך ביותר לא יכולים לראות מה האל שם בלבכם, זה יכול להרגיש כמו בגידה. 

אבל זו לא העבודה שלך לשכנע אותם. זו הקריאה שלך לבטוח בו. זוהי אש המזקקת. היא מסירה את הצורך באישור ומושכת אותך עמוק יותר אל תוך לב האלוהים. מה שנראה כמו נטישה הוא לעתים קרובות פרידה אלוהית, מרחב שנוצר כדי שתוכל לצמוח ללא גבולות. ובמרחב הבידוד הזה, קולו של האל מדבר בקול רם יותר. (אף על פי שאבי ואמי עזבו אותי, ה' יקבל אותי. תהילים כ"ז-י') 

להיות נבחר אינו לברוח מסבל, אלא לסבול עבור מטרה. אלוהים רואה את תפילותיך בסתר, את דמעותיך, את הסיבולת השקטה שלך. הוא יודע את המחיר והוא לא יעזוב את אמונתך ללא תגמול. לפעמים החלק הקשה ביותר הוא ההמתנה, לראות את העולם מתקדם בזמן שחייך מרגישים כאילו הם בהשהיה. אבל העיכוב לעולם אינו הכחשה. 

הנבחרים אינם ממהרים. הם מושרשים ברוח. כמו משה, שבילה 40 שנה במדבר לפני שהנהיג אומה. כמו דוד, שנמשח למלך, אך נשלח חזרה לשדות. כמו שאתה מוחזק במקומך, לא בגלל שנשכחת, אלא בגלל שאתה מוכן. ( המייחלים לה' יחדשו כוחם. יעלו כנשרים כנשרים. ישעיהו מ'-ל"א.) כשיגיע הזמן, לא תצטרכו לפתוח את הדלת בכוח. אלוהים יפתח אותה ותהיו מוכנים לא רק ללכת דרכה אלא לשאת את 'כבודו' אל ממלכה חדשה. 

זה לא מוות. זוהי התעלות. לא פרידה מהחיים אלא חיבוק צורתם האמיתית ביותר. חיים משוחררים מפחד, בושה או כאב. צעד קדוש מהנראה אל הנצחי, מרעש אל שלום. הנבחרים אינם 'עולים להר' כי הם מנסים להימלט. הם עולים כי הם השלימו את עבודתם. משימתם הושלמה. מטרתם הושלמה. ("כל הכבוד, עבד טוב ונאמן. בוא אל שמחת אדונך. מתי כ"ה-כ"א) שמחה זו אינה רק יעד. זה איחוד, פגישה בינך לבין זה שקרא לך מההתחלה. באותו רגע, כל פצע יירפא, כל ספק יימחק, כל דמעה תיגאל. מה שמחכה לך אינו הסוף. זוהי תחילתו של כל מה שנשמתך ייחלה לו.

כאשר תעמדו בנוכחות הקדושה הזו, פנים אל פנים עם הבורא, תבינו שכל הקרבה הייתה שווה את זה. כל לילה בודד, כל צעד של ציות, כל רגע שבטחתם בו מבלי לראות. כי האהבה שמחכה לכם אינה כמו אהבת העולם הזה. היא מושלמת, נצחית, בלתי ניתנת לערעור. והיא תלחש לנשמתכם את מה שייחלתם לשמוע כל חייכם : " אתם שלי. אתם ראויים. הגשמתם את ייעודכם. בסף הקדוש הזה".

הצעד הנבחר קרוב יותר לסף הסופי. משהו מתחיל להשתנות, לא רק סביבם, אלא בתוכם. דממה שקטה, ידיעה עמוקה. זה יותר משינוי מחזור. זוהי פגישה קדושה עם אלוהים עצמו. באותו רגע, כל הנטל נופל. משקל הצלקות הרגשיות, כובד הלחץ וכאב השאלות שלא נענו נעלם. זה נמס באור הנוכחות האלוהית. אין ספקות במרחב הזה. אין פחד, אין שאיפה, רק שלום. (אתם תשמרו בשלום מושלם את אלה שדעתם איתנה כי הם בוטחים בכם. ישעיהו כו, ג) 

זה לא עניין של טקס. זה לא עניין של הוד והדר. זה עניין של אינטימיות. חיבור נשמה לנשמה. חיבור שבו אלוהים מביט בך ואומר, "כל הכבוד"... לא בגלל שחיית ללא פגמים, אלא בגלל שמעולם לא שחררת. החזקת מעמד. האמנת. המשכת ללכת. 

הרגע הזה מגלה עבור מה כל הקושי נועד. מה שנראה פעם אקראי עכשיו מרגיש תכליתי. כל דלת סגורה, כל פרידה כואבת, כל דמעה נסתרת, הכל הוביל לכאן. אבל השינוי הזה הוא לא רק כניסה למציאות חדשה. זה עניין של להפוך למישהו חדש. לא בכוח, אלא בכניעה. זה היה הזמן לשחרר את מה שכבר לא שייך לך. פחד, טינה, קשרים ששמרו אותך מקורקע בעולם שמעולם לא נועדת להיאחז בו. 

אולי אתה מרגיש את זה עכשיו. את הדחיפה השקטה הזו מהרוח, את הלחישה הרכה שאומרת, "התכונן". זה לא הדמיון שלך. זו הזמנה. הזמן קרוב. וההכנה הנדרשת אינה חיצונית. זוהי העבודה העמוקה של הלב. המסע של הנבחרים בנוי על חוט אחד. אמונה ! אמונה כאשר התשובות לא מגיעות. אמונה כשהלילות ארוכים. אמונה שתוכניתו של האל מתגלה גם כששום דבר סביבך לא הגיוני. 

אבל לא אמונה לבדה היא זו שמובילה אותך קדימה. זהו לב טהור, לב שלא התקשה מאכזבה, לא מר מבגידה, אלא מרוכך מאהבה, מורכן על ידי ציות. (אשרי טהורי הלב, כי הם יראו את האלוהים. מתי ה', ח') טוהר כאן אינו פירושו שלמות. פירושו כנות. זהו סוג הלב שעדיין משבח את אלוהים בסערה, שעדיין סולח כשהוא לא נראה, שעדיין בוחר באהבה כאשר כעס היה קל יותר. 

זה מה שמייחד את הנבחרים. ודרך טוהר זה, הם מתעלים מעל פיתוי, מעל הסחת דעת, מעל משקל העולם הזה. ליבם אינו קשור עוד למה שדוהה. הם שייכים למה. שזה נצחי. לב מסוג זה אינו נוצר על ידי נחמה. הוא חושל באש. אבל בידי אלוהים, הוא הופך למשהו קדוש, מוכן לפגוש אותו פנים אל פנים. 

האהבה שמחכה במפגש הזה אינה דומה לשום דבר שהעולם הזה יכול להציע. היא אינה רחוקה, אינה תובענית. היא מטפחת, עדינה, קבועה, כמו אהבת אם לילד, רק עמוקה לאין שיעור. (כשם שאם מנחמת את ילדה, כך אנחם אתכם. ישעיהו ס"ו-י"ג.) זוהי הרכות האלוהית שנושאת את הנבחרים דרך המבחן הסופי שלהם, הכניעה של כל מה שהם הכירו.

 לשחרר זה אף פעם לא קל. העולם מלמד אותנו להיאחז בחוזקה, לבנות, להגן על מה ששלנו. אבל הנבחרים מבינים שהעולם הזה מעולם לא היה ביתם האמיתי. להשאיר את החומר מאחור זה לא לנטוש את מה שטוב. זה לשחרר את מה שזמני כדי לאמץ את מה שנצחי. זו לא בריחה. זו 'השיבה הביתה'. ורגע הכניעה אינו רגע של אובדן. 

זהו רגע של סיפוק. כי מעולם לא נועדת להישאר בעמק. תמיד נועדת להר. מעשה האמון הסופי הזה אינו פרידה. זוהי הגעה למציאות שבה סבל לא יכול לבוא, שבה אהבה שולטת, ושבו נשמתך סוף סוף זוכרת למה נועדה. במקום הזה, אהבת האל אינה עוד הבטחה שאתה מחזיק באמונה. זוהי מציאות שאתה נושם. ובנשימה זו, מטרתך הושלמה, זה מתגשם, וליבך סוף סוף יודע במלואו. 

כאשר הנבחרים מתקרבים להגשמת ייעודם, מתחיל שינוי קדוש. כזה שאינו רועש או דרמטי, אלא שקט ובלתי ניתן להכחשה. זהו רגע ההתעוררות. לא למציאות חדשה, אלא לאמת שתמיד הייתה בפנים. התעוררות זו אינה מגיעה בפקודה. היא מגיעה כאשר הנשמה סוף סוף מוכנה. כאשר הלב, לאחר שסבל מספיק, הופך דומם מספיק כדי לשמוע את לחישת הגורל. מה שהרגיש פעם מבלבל, פתאום הופך הגיוני, החלקים נופלים למקומם, ואתה מבין ששום דבר בחייך לא היה אקראי. כי אנחנו מעשה ידיו של האל , נבראנו באלוהי לעשות מעשים טובים, אשר האל הכין מראש עבורנו.

 הבנה זו מעוררת ענווה ועוצמה כאחד. מעוררת ענווה משום שאתם רואים כמה קטנים אתם במרחבי התוכנית  האלוהית. אתם עוצמתיים משום שאתם סוף סוף מבינים את הכוח שהוא שם בתוככם. זה לא עניין של הכרה לנחמה. זה עניין של אחריות. הנבחרים אינם כאן כדי לרדוף אחר הצלחה. הם כאן כדי לשרת ייעוד נעלה יותר. לעתים קרובות התעוררות זו מגיעה לאחר תקופות של כאב, בלבול, אפילו ייאוש. אבל העמקים האפלים הללו חרצו מקום לבהירות. ובבהירות הזו, אתם רואים את טביעות האצבע של אלוהים מעל כל נסיגה, כל דלת סגורה, כל תפילה שלא נענתה. 

המסע נעשה עכשיו הגיוני, לא משום שהוא נהיה קל יותר, אלא משום שהעמקתם בהבנה רוחנית. ואז מגיעה כניעה. לא מהסוג שהעולם מלמד שבו כניעה פירושה תבוסה. כניעה זו היא קדושה. זוהי עוצמה בצורתה הטהורה ביותר. זה הרגע שבו אתם סוף סוף משחררים את הצורך לשלוט ונותנים לאלוהים להוביל. בהתחלה, זה יכול להרגיש כמו לשחרר קרקע מוצקה. אבל רק כשאתה משחרר אתה לומד שמעולם לא עמדת על כוחך שלך. ( בטח בה' בכל לבבך ואל תישען על בינתך שלך. בכל דרכיך היכנע לו והוא יישר את נתיבותיך. משלי ג' 56)

כניעה אינה חולשה. זה יישור. זוהי בחירה בשלווה על פני לחץ, במטרה על פני פאניקה. זוהי ההחלטה השקטה לומר, "אלוהים, אני בוטח בך יותר משאני בוטח בתוכניותיי". וכשאתה נכנע, מתחיל מסע נוסף. הנתיב הקדוש של גילוי עצמי, כדי להיכנס אל המטרה האלוהית שלך. עליך תחילה לדעת מי אתה באמת, לא הגרסה שעוצבה על ידי פחד או ציפייה, אלא הנשמה שאלוהים עיצב. תהליך זה פירושו לעתים קרובות להתעמת עם המסכות שענדת, התוויות שאחרים נתנו לך, הפצעים שהסתרת. זה לא קל, אבל זה שווה את זה כי כאשר הזהויות השקריות הללו נופלות, מה שנותר הוא קדוש. 

אתה מגיע להבנה שמעולם לא הוגדרת על ידי העבר שלך, הכאב שלך, או אפילו ההישגים שלך. זהותך מושרשת באהבתו של זה שיצר אותך. (הרוח עצמה מעידה עם רוחנו שאנחנו ילדי אלוהים. רומים ח':16). גילוי זה אינו רק התבוננות פנימה. מדובר בעלייה רוחנית מעלה. מדובר בהשלכת המגבלות ששמרו אותך קטן ובאימוץ האמת שתמיד נועדת לשאת אור. שכל אתגר עיצב אותך להשפעה. שנשמתך נושאת חתימה שרק השמיים יכולים לזהות. 

אבל שום מסע אינו שלם ללא חמלה. עבור הנבחרים, חמלה אינה רגש. זוהי קריאת הלב.  זה מה שמאפשר לך לאהוב דרך כאב, לעמוד עם השבורים, לדבר בריפוי למקומות פצועים. חמלה אינה רחמים. זוהי נוכחות. זה מה שהופך את הסבל שלך לחוכמה ואת הצלקות שלך לעדויות. כשאתה מאמץ חמלה, אתה מפסיק לראות אנשים כבעיות ומתחיל לראות אותם כנשמות. אתה מפסיק לשפוט ומתחיל להבין. אתה מתחיל לשקף את ליבו של האלוהי שמעולם לא עובר על פני הסבל אלא תמיד עוצר כדי לרפא. (היו טובים וחומלים זה לזה, סלחו זה לזה כשם שאלוהים סלח לכם במשיח. אפסים ד' 32.) 

בחמלה הזו קורה משהו יפה. גם אתם מתחילים לרפא. כי בהרמת אחרים, אתם מתרוממים. בסליחה לאחרים, אתם משוחררים. באהבת אחרים, אתם זוכרים שאהבה היא הסיבה שנבחרתם. כאשר הנבחרים מתעוררים, נכנעים ומגלים מחדש את זהותם האמיתית באלוהי, מתחילה להשתרש טרנספורמציה עמוקה יותר, כזו הדורשת יותר מגילוי. היא דורשת חוסן. 

חוסן אינו היעדר כאב. זה לא עניין של הליכה מבלי לפגוע באש החיים. זהו הכוח השקט לקום בכל פעם שהעולם מנסה לשבור אותך. הנבחרים אינם מוגנים מפני סבל. למעשה, דרכם מובילה לעתים קרובות ישירות דרכו. אבל מה שמייחד אותם הוא יכולתם לסבול ואף לצמוח לנוכח כל מצוקה. כוח זה אינו נובע מכוח רצון בלבד. הוא נולד דרך קרב, דרך לילות שבהם הדממה הרגישה חונקת, דרך עונות שבהן תפילות נראו ללא מענה, ודרך ניסיונות שהותירו צלקות לא על העור אלא על הנשמה. 

 כל אתגר הוא אזמל ביד הבורא, המעצב את הנבחרים למי שהם נועדו להיות. חוסן פירושו להסתכל על כאב לא כעונש אלא כהכנה. דווקא דרך הקשיים מעמיקה אמונת הנבחרים, מתחדדת נקודת המבט שלהם, ומטרתם מתבהרת. חשבו על אסתר שנלקחה מביתה, מוסתרת בארמון זר, מוקפת בסכנה. אבל אומץ ליבה תחת לחץ גילה כוח אלוהי. בזמן כזה, היא הונחה בתוך אש. ובאמצעות חוסנה, היא הצילה אומה. אותו הדבר נכון גם לגבי הנבחרים כיום. כל מכשול שהם מתמודדים איתו שזור במסעם האלוהי. ובבחירתם לקום שוב, הם יוצרים את הכוח הפנימי הדרוש כדי להגשים את מה שרק הם נבראו לשאת. 

אבל חוסן לבדו אינו מספיק. כדי ללכת בדרך הנבחרים, עליהם להיות מבוססים בתפילה, לא כהרגל, אלא כקו חיים. תפילה אינה משימה לסמן. זהו המקום שבו הנבחרים פוגשים את האל, לא בביצוע, אלא בנוכחות. במרחבים השקטים, הרחק מרעש וממאמץ, הם שופכים את ליבם ומקבלים את מה שהעולם אינו יכול לתת. בהירות, שלום ועוצמה אלוהית. (ה' קרוב לכל הקוראים אליו, לכל הקוראים אליו באמת. תהילים קמה עד יח) 

בתפילה, הם זוכרים שהם לעולם לא לבד. כאשר החיים מרגישים כבדים מדי לנשיאה, הם מניחים את משאותיהם לרגלי זה שהבטיח. באמצעות תפילה, הם משחררים את הצורך שלהם בשליטה ומאפשרים לאלוהים להוביל אותם צעד אחר צעד. הם מוצאים נחמה לא בתוצאות, אלא באינטימיות של קשר אלוהי. 

תפילה הופכת למקצב חייהם, למעיין התומך בהם בכל ניסיון. אבל הנבחרים אינם נקראים רק לחוסן ולתפילה. הם נקראים לחיות לא לפי דחף או אמביציה, אלא בהרמוניה עם רצון האל. זהו אולי מעשה האמונה הגדול ביותר. להניח לעצמם מרצונות אישיים, להשתיק את האגו וללכת לפי תוכנית שהם לא תמיד יכולים לראות. 

לחיות בהשראה אלוהית.  (פירושו לומר, "כן, גם כשזה עולה, לבטוח גם כשהדרך אינה ברורה. למדני לעשות רצונך כי אתה אלוהי. רוחך הטובה תובילני על מישור." תהילים קמ"ג-י. ) עבור הנבחרים, ציות כאשר זה לא נוח, כניעה כשזה לא נוח, ובטחון כשההמתנה מרגישה אינסופית. הם מבינים שתזמון אלוהי אינו מתעכב. הוא מתוזמן  באופן אלוהי. עונות של שקט אינן ריקות. הן קדושות. הן המקום שבו שורשים צומחים עמוק. 

לחיות בהרמוניה עם הרצון האלוהי לא תמיד מרגיש מנצח. לפעמים זה נראה כמו להיות בלתי נראה. לפעמים זה אומר להיות לא מובן. אבל מתחת לכל זה יש חופש ושקט. החופש נובע מהידיעה שאתה בדיוק איפה שאלוהים רוצה שתהיה. ובכניעה זו יש שלום. 

הנבחרים רואים את כל חייהם כחלק ממשהו נצחי. לכאבם הייתה מטרה. ההמתנה שלהם הייתה הכנה. מסעם, בכל תפנית ופיתול, תוכנן בצורה אלוהית. זוהי הגשמת ייעודם. לא חיים ללא קשיים, אלא חיים המקושרים לגן עדן. חיים המהדהדים אל הנצח. כאשר הם הולכים בהליכה זו, עם לבבות גמישים המבוססים בתפילה ונכנעים לחלוטין לרצון האלוהי, הם לא רק שורדים, הם קורנים. נוכחותם מביאה אור. דבריהם מביאים ריפוי. 

סיפורם הופך לעדות למה שאלוהים יכול לעשות באמצעות כלי של אור חפץ. כי בסופו של דבר, כוחו של 'הנבחר' אינו שלו. זוהי רוח האל שבתוכם העולה שוב ושוב עד שחייהם נעשים לאדם חי, קדוש ורצוי למי שקרא להם. 

כאשר מילותיו האחרונות של מסר זה מתמקמות בלבכם, הבינו זאת. להיות נבחרים אינו עניין של להיות מושלמים או להתעלות מעל אחרים. מדובר בנכונות לחיות חיים של משמעות, ציות ואהבה, בעולם שלעתים קרובות שוכח את שניהם. הקריאה אינה רק לרגעים של 'פסגת ההר', אלא לבחירות השקטות והבלתי נראות שאתם עושים מדי יום. 

ללכת כאחד הנבחרים פירושו לקום מוקדם ולפגוש את האל, גם כשאתם עייפים. לסלוח גם כשאתם עדיין בסבל, לתת כשאתם מרגישים שיש לכם מעט. ולדבר אמת באהבה, כך ששתיקה תהיה קלה יותר. זה אומר להפנות עורף לנוחות אנושית ולבחור באופי אלוהי. זה אומר לשחרר את מה שמוכר כאשר אלוהים מבקש מכם לצעוד אל הלא נודע. זוהי המשמעת של הקשבה לקולו בתוך רעש חיי היומיום. 

כשאתם שוטפים כלים, נוסעים לעבודה, מנחמים ילד או יושבים לבד בדממה, אלה הם המרחבים הקדושים שבהם ייעודכם מתעדן, לא דרך תחושת גדולה, אלא דרך חסד. אם אתם רוצים לחיות בקו אחד עם האלוהי, התחילו ביצירת קצב מכוון של נוכחותו. הקדישו זמן בכל בוקר, אפילו כמה דקות, לקבל את פני האל לתוך היום שלכם.

תנו לדברו להיות העוגן שלכם, לא רק במשבר, אלא בשגרה. שאלו אותו מה הוא רוצה מכם היום, לא רק מה אתם רוצים ממנו. היו כנים כשזה כשרצון זה עולה לכם. שימו לב לאנשים שסובלים בשקט סביבכם. אלה לא מעשים קטנים. הם הבסיס למטרה שלכם. 

לחיות כנבחרים זה לא רק התגלות. זה תגובה לכל אמת רוחנית שאלוהים מגלה. תגובה דורשת צעד, מעשה מעשי ואמיץ של ציות. אל תחכו לרגע המושלם. פעלו על סמך הבהירות שקיבלתם. התחילו את שיחת הריפוי. שחררו את מה שכבר לא משרת את רוחכם.  בחרו להתרחק ממה שמנקז את מטרתכם ולצעוד אל מה שבונה את נשמתכם. 

זה הזמן שלכם.  לא כשיהיה קל יותר. לא כשאתם מרגישים מוכנים יותר. השינוי כבר התחיל. ועכשיו תורכם לחיות אותו. תנו לחיכם להפוך להוכחה לכך שאלוהים עדיין מדבר, עדיין מרפא, עדיין משנה את הכול. תנו לבחירות היומיומיות שלכם להפוך לתוצאה שלכם, לכניעה האלוהית שלכם.

 לפני שנסיים, בואו לרגע של שקט. בואו נתפלל יחד, לא רק במילים, אלא בכל ליבנו. היכן שאתם נמצאים כרגע, קחו נשימה עמוקה, היו נוכחים במלואם, ותנו לתפילה הזו לדבר אל רוחכם : 

 אבינו השמיימי, אנו באים לפניכם כעת בלב פתוח וברוח ענווה, מתוך הכרה שהרגע הזה אינו מקרי. אספת אותנו כאן, נמשכים על ידי רוחכם כדי לקבל את התזכורת הקדושה הזו שאנחנו לא נשכחים, לא נטושים, אלא נבחרים. 

אלוהים, אנו מודים לך על המסע גם כשהיה קשה. אנו מודים לך על עונות הדממה, הלילות הארוכים של ההמתנה, העומקים שלא הובנו, כי בכל זה עבדת. בבלתי נראה עיצבת. ועכשיו אנו עומדים כאן לא כקורבנות עברנו אלא ככלי עבודה שהוכנו למטרה. אבא, עבור כל לב שמרגיש עייף, אני מבקש כוח על טבעי. 

עבור כל נשמה שהרגישה לבד, הזכיר לה שמעולם לא עזבת. עבור כל אדם שפקפק בערכו או איבד את ייעודו, הפיח חיים חדשים בזהותו. אלוהים, תן לדברך להיות עוגן עבורנו. הזכיר לנו שיש לך תוכניות לשגשג אותנו, לא לפגוע בנו, תוכניות לתת לנו תקווה ועתיד. ירמיהו כט עד יא. אל נתפתה על ידי דעות אנושיות, אלא נתבסס באמת של מי שאתה אומר שאנחנו. 

אדוני, עזור לנו להיכנע, לא בפחד, אלא באמונה. למד אותנו לוותר על השליטה ולבטוח בדרך שהכנת. גם כשהדרך אינה ודאית, גם כשהתשובות אינן מגיעות, הבה נהיה כמו אברהם שהלך למרות שלא ידע לאן הוא הולך. עברים יא 8. פשוט משום שקראת. תן לנו לבבות גמישים, מחושלים באשך ומזוהמים בחסדך. 

תן לניסיונותינו לייצר סיבולת. את הסיבולת שלנו - אופי ואת האופי שלנו - תקווה. תקווה שלעולם לא תאכזב. אלוהים, אנו מתפללים לטוהר הלב. הסר כל מה שאינו ממך. הפוך את המניעים שלנו לנקיים, את רוחנו לענווה ואת אהבתנו לאחרים לכנה. תן לחמלה לזרום מאיתנו כמו נהר הנוגע בחיים, מרפא פצעים, ומפנה כל אדם שאנו פוגשים בחזרה אליך. ולבסוף, אבא, אנו מתפללים להתייצבות אלוהית. 

מי ייתן וחיינו ישקפו את עיצוב השמיים. תן לבחירות היומיומיות שלנו לשקף את המטרה הנצחית. הבה נהיה צייתנים בדברים הקטנים, נאמנים בדברים השקטים, ואמיצים בדברים הקדושים. אנו מקבלים את קריאתך. אנו מקבלים את תזמוןך, ואנו מקבלים את אהבתך. 

חתום תפילה זו בליבנו, אדוני. שלא יהיה זה רק רגע, אלא סימן, נקודת מפנה קדושה, בשם האדיר של ישוע המשיח. אמן. תודה שהתפללת איתי. אם מסר זה דיבר אל ליבך, אני מזמין אותך להצהיר עליו בתגובות למטה עם המילים, "אמן. אני מקבל"

נבחרי האל, המסע שלכם רק מתחיל ואנחנו הולכים יחד בדרך הזו. עד הפעם הבאה, הישארו מקורקעים, הישארו נאמנים, ולעולם אל תשכחו שאתם כבר נבחרתם.

נקודות לסקירה מהמאמר : 

 1. הקריאה לשינוי וההתעלות (The Call to Shift and Rise)

הדרשה נפתחת בהכרזה כי הרגע הנוכחי הוא "תזמור שנעשה על ידי אלוהים" וכי תקופת ההמתנה הסתיימה. זהו רגע של התעלות קדושה וטרנספורמציה (לא מוות פיזי, אלא שינוי רוחני).

* ההכרזה: "הגיע הזמן להתעלות"  ולצעוד במלוא הדר אל הייעוד האלוהי.

* ההבטחה: האדם הנבחר עומד להיכנס ל"ממלכה חדשה" בה רוחו תלך ב'שלום, עוצמה והגנה' -שטרם נראו כמותם.

*קריאה לפעולה: האדם שנבחר מתבקש לומר "אמן" כסימן לנכונותו לקבל את הייעוד והלידה הרוחנית מחדש.

2. מבחני האמונה וההכנה האלוהית (The Tests of Faith and Divine Preparation)

חלק נרחב מהמסר מוקדש להסבר על הקשיים שהאדם הנבחר עבר, ומציג אותם לא כעונש אלא כהכנה הכרחית.

* ההתמודדויות:- הנבחר סבל מדחייה, בדידות רוחנית וספקות – לעתים קרובות מצד הקרובים ביותר אליו.

* מטרת הקושי: "כל ניסיון לא היה עונש. זו הייתה הכנה" . האש הפנימית נועדה לזקק.

**הבדידות והדחייה:  האדם הנבחר אינו נחגג על ידי העולם ואף נתקל בזלזול. דחייה, במיוחד ממשפחה, שהיא נטל כבד, אך היא למעשה "הפרדה אלוהית" , שנועדה לאפשר צמיחה ללא גבולות.

* הציפייה:  תקופת ההמתנה, בדומה למשה במדבר, אינה עיכוב, אלא התיצבות  והכנה. 

 3. דרך הנבחר: כניעה, טוהר לב וחוסן (The Chosen Path: Surrender, Purity, and Resilience)

המסר קורא לנבחר לחיות חיים של משמעות נצחית, ומדגיש את התכונות הנדרשות כדי לממש את הייעוד.

* כניעה (Surrender): להיות משרת אור נבחר זה לא עניין של סטטוס  אלא של *כניעה*. לשחרר את הצורך בשליטה ו"לסמוך על האל בכל ליבך ובינתך.  כניעה זו היא יישור קו עם הרצון האלוהי.

* טוהר לב (Purity of Heart): "אַשְׁרֵי נְקִיֵּי לֵב כִּי הֵם יִרְאוּ אֶת הָאֱלֹהִים". טוהר אינו שלמות, אלא כנות , שמירה על לב לא מריר ומוכן לסלוח ולאהוב גם בסערה.

* חוסן (Resilience): זהו הכוח לקום שוב ושוב. הוא נולד מתוך קרב והופך כאב להכנה, המעמיקה את האמונה והתכלית. 

* תפילה (Prayer): התפילה היא "חבל הצלה". המפגש האינטימי עם אלוהים שבו הנבחר מקבל בהירות, שלום, וכוח אלוהי.

 4. ההגעה וההגשמה הנצחית (The Arrival and Eternal Fulfillment)

הסיום מתאר את שיא הדרך: ההגעה לחיבור קדוש עם הבורא, רגע של *גאולה* ו*איחוד*.

*  הגמול:  "כָּל עַיִן לֹא רָאֲתָה, אֹזֶן לֹא שָׁמְעָה, וְלֵב אָדָם לֹא הֶגָה, אֵת אֲשֶׁר הֵכִין אֱלֹהִים לְאֹהֲבָיו".

* הפגישה: "כל פצע יירפא, כל ספק יימחה, וכל דמעה תיגאל." הנבחר יזכה לשמוע: "יָפֶה עָשִׂיתָ, עֶבֶד טוֹב וְנֶאֱמָן... הִכָּנֵס לְשִׂמְחַת אֲדֹנֶיךָ".

* התכלית: הייעוד לא נועד להיות זמני, אלא נצחי. המטרה אינה בריחה מהחיים, אלא אימוץ צורתם האמיתית ביותר, המשוחררת מפחד, בושה וכאב.

* תפילה: המסר מסתיים בתפילה עוצמתית המבקשת כוח על-טבעי, שלום, טוהר לב ויישור קו אלוהי ( divine\ alignment ) לחיי היום-יום. הנמען מתבקש לחיות את חייו כהוכחה לכך שהאל עדיין פועל, ולקבל את ה"שינוי" שהחל כבר.